התערוכה של מירי ספקטור צ'רניץ כוללת ציורים בשמן, בפיגמנטים ובאקריליק על בדים ונייר מתקופות שונות. המחבר בין כולן הוא הקשר לתבנית המילולית, שיצרה כבסיס לצורות ולצבעים. הקשר בין הצורות ומשמעות המילים מהווה "תגלית" לפי הטרמינולוגיה שיצרה.

התבנית היא בעלת כוח הכופה עליה עבודה מחושבת בעלת חוקים וגבולות שבתוכם היא יכולה לעשות וריאציות רבות, כפי שאנו רואים בעבודות הנייר הקטנות: ווריאציות על אמא ואש, ווריאציות על אשר, ווריאציות על אשה. (בתערוכה זו מוצגות רק חלק מהווריאציות הרבות שעשתה מירי בנושאים אלו).           .

יש כאן סימביוזה בין המילה, הצורה והצבע. אחד ניזון מהשני. זו שפה המובנת רק למי שמוכן לפנות זמן ולרדת לעומקה של התופעה. זוהי מין שפת פיקטוגרפיה או שפת חרטומים למביני דבר. לאלה המוכנים להשקיע בקריאת הכתב ומשמעותו.

בימים אלו כאשר השפה החזותית היא כלי לפרסום ולשיווק. כשכל יום חודרת סיסמה חדשה ורצים ומחפשים איך לבנות מותגים, והמהירות היא ערך חשוב, מהווה עבודת יצירה זו חריג או אתנחתא. מירי בונה עולם חזותי הספוג בדימויים קוסמיים ומיניים. בחירתה בנושאים הקשורים לדם, אשמה, לידה, אד ומזבח מחברים אותנו בתוך הצבעוניות לעולם הנע בין לידה ומוות. צירי לידה הקשורים לציר האמא ומתייחדים עם האשמה או לחילופין עם התקווה כשהמילה המובילה אותה בתבנית המילולית והציורית היא משימה. מקום חשוב ניתן לדימויים של עץ וטבע המזכירים דימויים הקשורים במיתוס עץ החיים. בדימויים אלו ישנה התייחסות לנושאים לאומיים ופוליטיים ובמיוחד המלחמה למען המולדת וסמליה. הכמיהה לחיים במולדת וטבע "נורמליים" מוטבעת גם בתבנית: אדמה, שמש, מים, אויר.

מירי מגיעה לביטוי מינימלי מתומצת בצבעי לבן ואדום בעבודות הנייר הקטנות שבהן מתגלית המיומנות והיכולת הרבה שלה בעבודה בצבע וברישום. ניתן לחבר את עבודותיה לצבע האדום שבעבודותיו של גרשוני וגם לעבודות הרישום המינימליסטיות של לארי אברמסון. התבנית שמאחורי העבודות נותנת מימד נוסף והעקביות שבה היא יוצרת הקשרים בין עבודותיה ובתוך כל עבודה, נותנת תשתית מרובדת – מעין רשת בטחון.

בתערוכות שונות ראינו איך מקשרים אמנים בין טקסט לדימוי. קישור אינטגרטיבי זה שיצרה מירי הוא שונה וחדש. הוא מזכיר את המשחקים שאנו מגלים בשירי הפייטנים בספרד שבהם רק יודעי דבר מבינים את ההקשרים של אותיות ומספרים או המילים בתוך הפיוט. למיקום המילים יש חוקים פנימיים הידועים רק ל"מבינים". יש כאן ניסיון לבניית  עולם אישי מיסטי המחובר לשפה העברית. הדים לכך הם שמות העבודות שהם חלק מהיצירה עצמה ולקוחים מתוך התבנית הצבעונית.

ניתן ליהנות מהתערוכה גם ללא ההסברים, אך כמו במוסיקה, כאשר אנו יודעים את החוקים של הרמוניה, קונטרפונקט או סולמות אחרים, ההנאה גדולה ועמוקה הרבה יותר.

נעה טל, אוצרת התערוכה

ינואר 2006